מי פנוי ברוטשילד, פרק 4 | עלילות מובי דיק - חלק א

פרולוג

אובדן התמימות

אני זוכרת את הפעם הראשונה.

פניי האדימו בשנייה בתערובת של מבוכה ושל הלם, פי נפער, עיניי נקרעו לרווחה ואז נעצמו בכוח.

"וואט דה פאק?" הפה צייר את המילים באויר אבל הקול לא יצא.

הרפלקס הראשוני גרם לי כמעט להעיף את הנייד ממני בגועל, אבל במקום זאת אצבעותיי לחצו על כפתור הכיבוי כאחוזות אמוק, מבועתת שהגברת המבוגרת והחסודה שעמדה לידי תבחין בתועבה, רחמנא ליצלן.

כך הייתה הפעם הראשונה בה הנייד שלי איבד את בתוליו ואני "זכיתי" בדיק פיק הראשון שלי.

עולם חדש

לפני שנהייתי רווקה בכלל לא ידעתי מה זה דיק פיק.

מדובר היה בעולם מונחים שלם שטרם היה מוכר לי.

גם בפעם הראשונה שזה קרה עוד הייתי רווקה יחסית טרייה, מתהוללת צעירה ותמה שעוד לא הייתה בקיאה ברזי הטינדר והרגלי גבריו המפוקפקים והאובר חרמנים.

היה דרוש לי עוד קילומטראז' של כמה שיחות הזויות פלוס קולקציית אביב, קיץ וסתיו של מיטב הדיק פיקס של חרמני ארצנו - שנשלחו חינם אין כסף וללא הזמנה - כדי לרדת לעומקה של התופעה ולהבין את ממדיה.

חבילת ניסיון

חזרה לפעם הראשונה ההיא.

היה זה ערב, הייתי לאחר יום עבודה סטנדרטי והמתנתי לאוטובוס בתחנה, שקועה כולי בשיחה קלילה בוואטסאפ עם אופק, עוד בחור חדש מטינדר.

אופק היה כנה ורמז על כוונותיו הלא תמימות מההתחלה, כשהודיע חגיגית שאמנם עוד שנייה הוא מתנדף מפה ללמוד בדנמרק, אבל עדיין ישמח "להכיר על בירה" ולספק לי "חבילת ניסיון" של שירותיו בחינם.

כך, לפני שהבנתי מה קורה מצאתי את עצמי משוחחת עם נציג חברת "הוט" שמנסה לשדל אותי להגיד לו "יס".

אני מצידי סירבתי להתרשם והצהרתי בפניו שאולי הוא מחלק חבילות ניסיון בחינם אבל אני - לא מספקת "חבילת ניסיון של לילה".

אחרי הכל - כולן יודעות שלא משנה מי הספק, מה גודל החבילה ומה מגוון הערוצים - במוקדם או במאוחר את נדפקת.

תסביך נפוליאון

"קצת התעייפתי מלנפנף לבחורים לשלום עם המטפחת המטאפורית" נאנחתי בכנות ובאמת רק זה מכבר בחור שהכרתי ומאוד חיבבתי הלך לו אחרי החלום האמריקאי והנה עוד אחד שמתעופף לו מארץ הקודש ויוקר המחייה.

"בכל מקרה אתה עוד מעט עוזב לדנמרק, אז מה בכלל אתה צריך אותנו הישראליות, בתור סקונד קלאס, כשההיי ליג בפתח?" התעניינתי.

"ככה את מורידה מעצמך?" התפלא אופק.

"לא מורידה מעצמי" השבתי בהומור "אבל בוא נודה בעובדות - אני לא בלונדינית מטר שמונים". "מצד שני אולי מזלי שאני קומפקטית" הוספתי במחשבה שנייה "כי רוב הגברים בארץ נמוכים.. נו אופנס".

"לי מעולם לא הייתה בעיה כזו עם בחורות, גם לא עם הולנדיות שהן הכי גבוהות בעולם" התפאר אופק.

"מזלך" הערתי "פה זה אישיו" והוספתי שלפעמים נורא משעשע אותי לראות שהגברים הישראלים טורחים לציין את הגובה שלהם בטינדר - בעודי מהרהרת בכל אותם הבחורים מאותגרי הגובה, בחיבה מהולה ברחמים.

"באמת?" שאל אופק מופתע "חשבתי שהם יציינו מספרים אחרים" כתב משועשע.

"לא לא" צחקתי "ועדיף כך.." קבעתי כשירדתי לסוף דעתו "זה נורא גס".

"נכון שזה גס" הודה "אבל אם הם כבר רושמים גובה, לפחות שישימו את כל הקלפים על השולחן" הקניט.

הגליל התחתון

"פעם אחת ראיתי בחור שכתב בטינדר שלא נכנס לו בגליל נייר טואלט" שיתפתי כאנקדוטה לנושא.

"למה לכתוב דבר כזה?" התעניין אופק.

"הוא כתב פרופיל שלם מתובל בהומור והכניס את זה כבדיחה. בעינייי זה היה משעשע, אם כי לא נתתי לו לייק."

"תכלס אם הוא היה נראה לטעמי יש מצב שהייתי נותנת לו צ'אנס" חשפתי בכנות "אבל לא מפני שאני מאמינה לקטע עם הגליל" הדגשתי בחיוך ממזרי.

"היי" התעורר אופק לפתע "גם פה לא נכנס בגליל נייר טואלט" התעקש.

"חחח בסדר" התלוצצתי "כאילו מישהו מכם אי פעם בדק" הערתי בגלגול עיניים.

זו הייתה רק עוד תזכורת לכך שגברים מעולם לא הפנימו את הפתגם "הגודל לא קובע".

בעיניהם הוא משנה ואפילו מאוד ורק תעזי לרמוז להם אחרת.

יתרה מכך הם משוכנעים שנשים אובססיביות לגבי זה לפחות כמוהם ועומדות עם סרגל מדידה ולוח ציונים מול כל גבר שהן שוקלות לצאת איתו.

כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת?

מפה בכלל עברנו לדבר על תופעת הפרופילים המזויפים והוא התחיל להתעקש שאשלח לו סלפי עם וי של מחבלים, שלדבריו יוכיח לו שאיני גבר מזדקן עם חיבה לגברים צעירים.

"תשלח גליל" יריתי בחזרה, מעוצבנת מעט שביקש לבחון אותי ועוד חילק לי הוראות.

"שובבה" פתאום הוא נדלק "אין לידי גליל אבל רגע.."

"לא לא" מיהרתי לכתוב "אל תשלח, אני לא באמת רוצה".

"מפחדת?" שאל בערמומיות. "האמת שכן" השבתי, בטוחה שאנחנו עדיין משחקים.

"לא יוציא לך עין" השיב משועשע.

"נכון, אבל אני לא רוצה" חזרתי נבוכה, בטוחה שבזה נסגר העניין.

כשפתאום זה הופיע.

- המשך בפרק ב' -