מי פנוי ברוטשילד, פרק 8 | אחיות או לא להיות - חלק א

עד שהגבר יפריד בינינו

בפרק הקודם דיברתי על רומנטיקה ויצרים ומה קורה כשאלו מתנגשים חזיתית עם קשרי דם או חברות. במהלך מסעותיי כרווקה פגשתי בעניין משני הצדדים: פעם מהצד "המאיים" להפריד (האחים לוי מהפרק הקודם ומר גומות) ופעם מהצד "המאויים" להיות מופרד.

היום אספר על הצד השני של המטבע.

החברות שלי ושל ורד התחילה בשלב מאוחר יחסית בחיינו.

בניגוד לרוב חברותיי, לא היינו חברות מהיסודי או מהאוניברסיטה, אבל ברגע שנפגשנו זו הייתה אהבה ממבט ראשון. חלקנו הרבה זו עם זו - אותה עבודה, חברות טובה, אהבה לריקודים, אותו טעם בגברים ואותו כינוי. אך מעולם לא חשבתי שכמעט נחלוק באותו גבר.

היפה והחנון

לורד, כמוני, לא היה יותר מדי מזל עם גברים.

היא כבר מאסה בדושים עם "מאנץ' לילי" ולכן גמרה אומר בליבה לתת צ'אנס גם לחנונים חמודים שאמנם היו קצת פרווה - חסרי פלפל ונטולי סקס אפיל - אבל יותר "האסבנד מטיריאל".

באותה תקופה היא החלה לצאת עם איזה יוני אחד, שאותו תיארה כבחור עדין ואדיב.

משום שהיה שונה מאחרים איתם יצאה - היא חשבה שאולי הפעם, איתו, יש סיכוי לבנות משהו רציני וכנה.

במהלך הטיול שלנו בקובה, אליה טסנו קצת אחרי שהחלו להיפגש, הם התכתבו מדי פעם. לפעמים היה נעלם באמתלות כאלה ואחרות - חופשה, קורס צלילה באילת, חגים, משפחה וכדומה וכפי שהלך כך תמיד חזר.

לאחר ששבה ארצה נפגשה עמו שוב לדייט נוסף, שהיה גם הפעם נעים למדי ונטול דרמות.

כשהלכו יחדיו הביתה ברחוב החשוך ונעמדו מחוץ לביתו, היא בתעוזתה - כאישה חזקה שלא מחכה לגבר הססן וביישן - הציעה שיעלו לדירתו.

אולם, הוא התחמק בתירוץ עלוב שהדירה מבולגנת, נפרד בחצי נשיקה והתנדף לתוך הבניין.

בעודה עומדת מבולבלת על סף ביתו, כל מה שעבר לה בראש באותו הרגע היה -

"וואט דה פאק? איזה מן גבר מסרב להצעה כזו מאישה?!"

היא גילגלה עיניים כלא מאמינה וחזרה הביתה לבדה, כשם שהגיעה.

צרי כתף

בדיוק באותו זמן, קראנו שתינו כתבה שסיפרה על זן חדש של גברים תל אביביים.

זן שזכה לכינוי הציורי - "צרי הכתף".

אותם הגברים תוארו כגברים עדינים, פמיניסטים, הססניים, משכילים, שאינם ששים לחתור למגע ומעל הכל חוששים מהצל של עצמם.

בעצם הם סימלו את כל מה שאינו הגבר "הישן" - החצוף, היוזם, המתחיל הסדרתי והשורק ברחוב. במילים אחרות נמושות.

"יוני הוא צר כתף" פסקתי בנחרצות לאחר האינסידנט המדובר.

"קוקסינל" פלטה ורד בבוז והסכימה איתי באנחה ומשיכת כתפיים, כאומרת שהמצב אבוד.

"זו בעיה.." מלמלתי וקימטתי את מצחי בדאגה.

"אין משהו שהוא בין שובניסט לצר כתף?" התלוצצתי בעצב.

"לא נראה לי שאוהב את הזן החדש הזה של גברים" הכרזתי טרודה.

ובעוד אנחנו ממשיכות לג'זדר כהרגלינו על הדייטים תת רמה שהיו לנו, סיפרתי לה כבדרך אגב שלמחרת יש לי דייט שהגיע אליי בשידוך מוזר.

שידוך טרנס אטלנטי

כאמור בתקופת החגים אני וורד טסנו לטייל בארץ הרום, הסיגר והסלסה.

כחלק מהטיול ובטרם הצטרפתי לורד בהאוונה, ביליתי מספר ימים לבדי במקסיקו.

על היום הראשון ביציאה משדה התעופה בקנקון פגשתי זוג ישראלי צעיר ומקסים.

הקליק בינינו היה מיידי והבחורה התעקשה לקבל את רשותי להכיר ביני לבין אחיה הגדול.

מכיוון שהיא מאוד מצאה חן בעיניי והייתי במצב רוח טוב מהרגיל, חרגתי מהרגלי לסרב לשידוכים והנחתי לה למסור לו את פרטיי.

כששבתי ארצה, לאחר שחגגתי היטב את רווקותי עם מיטב גברברי העולם, הסכמתי לבסוף להיפגש עם הבחור, על אף שממבט חטוף בתמונותיו הבנתי שהוא לא הטעם שלי בכלל.

למחרת, עמדתי מחוץ לביתי וחיכיתי לשידך.

מולי עצר אוטו קטן ובו האח המיועד - בחור עם תווי פנים עדינים, עיניים ושיער בהירים ואף מעט נשרי, העונה לשם יוני. נכנסתי לרכבו והתחלנו לנסוע לכיוון בית הקפה תוך כדי שיחת חולין מעט מביכה, בניסיון לחפור ולמצוא תחומי עניין משותפים.

כמובן שדיברתי מעט על מקסיקו, היכן שפגשתי את אחותו. מלבד לספר לו עד כמה נהניתי וכמה מקסיקו חלומית, הזכרתי שהופתעתי מעט שהחיים התת מימיים אינם צבעוניים כמו אלו שבאילת. אמנם זו הייתה הערה חסרת חשיבות, פטפוט סרק -

אולם כששמע זאת עיניו נדלקו באחת והוא סיפר לי בהתלהבות שבדיוק בחגים, בזמן שאני הייתי בחו"ל, הוא ירד לאילת ועשה קורס כוכב שני בים האדום, שאותו כה היללתי.

החוש השישי

באותו הרגע חשתי גל של בחילה מטפס בגרוני, בטני התהפכה והתחלתי להאדים ולהזיע.

אין מצב, אמרתי לעצמי מנסה להרגיע את הסערה שהחלה להתחולל בי, זה לא יכול להיות.

אבל בפנים ידעתי..

לא סתם יש לנו אינטואיציה נשית, לפעמים הבטן מבינה מה שהשכל עוד מסרב לתפוס.

חופשת צלילה באילת בחגים, השם יוני..

כעיקרון זה יכול היה להיות סתם צירוף מקרים לא קשור, אבל משהו בי התעקש שאין זה כך.

לכן בשניה שנכנסנו לבית קפה ביקשתי את סליחתו וברחתי לשירותים כאחוזת אמוק.

"מה היה שם המשפחה של יוני שלך??" סימסתי לורד בבהילות, כוססת את ציפורניי.

אך למורת רוחי היא, שתמיד הייתה זמינה, בחרה את הזמן הכי לא מתאים להיעלם.

בלית ברירה תליתי חיוך מזויף על שפתיי ויצאתי - דה שואו מאסט גו און.