מי פנוי ברוטשילד, פרק 9 | אישה בונה, גבר הורס - חלק א

הירושה המוזרה

גבר יפה אינו בשבילך - שיין מאן ניין צו דיר.

כך נהגה לומר סבתא רבתא שלי, שיינה (יפה למרבה האירוניה), ביידיש לבנות המשפחה, מנסה להחדיר למוחן הצעיר, הפוחז והעקשן - ידע נשי עתיק יומין ויקר ערך.

לא הכרתי את סבתא רבתא.

גם לא שמעתי הרבה סיפורים עליה.

רק המשפט הזה שלה משום מה נותר מהדהד שנים אחר לכתה, מועבר בירושה מדור לדור, מאם לבת. סוד הישרדותי שמור בג'ונגל הלבבות השבורים.

העובדה שסבתא רבתא שלי טרחה להזהיר את בנותיה ונכדותיה להישמר מגברים נאים, לימדה שבעיניה יופי של גבר היה לא רק מסוכן, אלא גם לא פרקטי.

מסוג המעלות שבמקום לשים לחם על השולחן או להשרות יציבות וביטחון,

היו מביאות רק צוירעס (צרות), צער ושערות לבנות.

חוץ מזה הבנתי עוד שלושה דברים מעניינים.

הראשון הוא שהמרדף אחר בן זוג או בת זוג נאים היה קיים כנראה מאז ומעולם.

השני זה שגם אז הוא היה משול למשחק באש והשלישי הוא שגברים נאים תמיד היו שמוקס (שמוקים), לפחות בהסתברות גבוהה יותר מהשאר.

כל זה טוב ויפה בתאוריה, בפרקטיקה עצות טובות קשה ליישם.

במיוחד עצות שלא מוצאות חן בעינייך - ובעיניי העצה הזו ממש לא מצאה חן.

כל הנוצץ זהב?

אנחנו אוהבים עטיפות יפות.

פנים מסותתות, גוף חטוב, קימורים אלוהיים, שרירים מנופחים. אנחנו מסונוורים על ידי היופי הזה, כעורב הנחוש לאגור דברים נוצצים. כייף לנו להרגיש שזכינו בגביע, בדבר -

באותו הגבר או אותה האישה - שאחרים לא יכלו לקבל.

אנחנו משתוקקים לעורר את אפקט הוואו - משמע הרצון שאחרים יסתכלו עליך מלמטה למעלה, בהלם מהול בהערצה, יגידו אחד לשני: איך היא איתו? ויאכלו את הלב.

זו הכמיהה לנצח בתחרות שמעולם לא הוכרזה ושגם אין לה כללים, אבל היא שם.

לכן לא בכדי לצאת עם טופ מודל של ויקטוריה סיקרט - היא משאלתו הסמויה של כל בבון ממוצע שחי על הפלנטה הזו וסמל סטטוס ראוותני של גברים מוצלחים ועשירים.

לראיה, גם מי שהיה פעם האיש החזק ביותר באמריקה - דונלד טראמפ - טרח להקיף את עצמו תמיד באוסף של נשים יפות ומרשימות, שעם חלקן התחתן ואת השאר פשוט הטריד.

הברירה הטבעית

אמנם המשיכה שלנו למראה הפיזי של המין השני היא שטחית, אך היא אינה תרבותית גרידא או משוללת כל היגיון. בימי האדם הקדמון בני זוג יפים נתפשו כהבטחה גנטית משובחת וכסיכוי הגבוה ביותר להעמדת צאצאים בריאים והמשכיות השושלת.

כלומר, הבחירה ביופי הייתה אמורה למזער את הסיכון להביא לעולם קווזימודו אומלל או ילדים רפי שכל ושריר, שיסיימו את חייהם הקצרים כחטיף אנרג'י דל קלוריות לחתולים גדולים עם שיניים מחודדות.

ואמנם הימים העליזים של ציד ממותות, בריחה מטיגריסים וצ'יזבטים במערה מזמן מאחורינו, אבל יצר ההישרדות הזה - עודנו פועם עמוק בד.נ.א שלנו והוא משפיע על הבחירות שלנו, לפחות אלו הראשוניות.

מודל היופי

נכון, היופי אינו חזות הכל.

אם כי, חלק מהגברים יטענו שגודל החזה - בהחלט כן.

אולם, גם מודל היופי הזה אינו מוחלט.

הוא השתנה עם השנים והוא ברובו תלוי מקום וחברה.

לכן עדיין ישנם שבטים נידחים שמעריצים נשים עבות בשר, סוגדים לארוכות צוואר ונופלים שדודים לרגלי מדולדלות תנוכי האזניים.

עם זאת, רוב החברה המודרנית המערבית מעדיפה כיום ובמאה האחרונה את עסיסיות החזה והעכוז, מנותחות האף, לבנות השיניים ושטוחות הבטן.

מאידך, בהתאם להתקדמות המגמה השוויונית בין המגדרים, יש לציין -

שגם מודל היופי לגבר התעדכן בעשור האחרון והתיישר לפי מדד ה-בראד פיט.

לפיכך הימים, בהם כרס בירה וסוודר חזה טבעי נחשבו כמילה האחרונה באופנה הגברית, חלפו להם - יחד עם עוד טרנדים כעורים ולא ברורים כמו מכנסי פדלפון.

וכך במקום הלוק הגברי הלא מתאמץ, שלא נאמר מוזנח, הפציע תור הזהב המבורך של הסיקס פאק האסתטי, המגולח והמעוצב. כיאה לחברה המקדשת כושר, תזונה ומודל יופי נשי בלתי מושג.

הטוב, הרע והמכוער

בניגוד לגברים, שנמשכים בעיקר ליופיה של אישה וללא משיכה מינית מינימלית כלפיה לא יתפתח שום קשר, אצל נשים מנגנון המשיכה מעט יותר מורכב.

מלבד מראה, נשים נמשכות לתכונות גבריות, כגון: כרזימה, סקס אפיל, ביטחון עצמי, חוש הומור, טוב לב, אינטליגנציה ונדיבות.

וכן, יש גם כאלה שבוחרות לפי גודל - אם לא האיבר אז לפחות הארנק.

גם אחותי היא כזו - את בעלה בחרה בשל היותו גברי, נדיב, קשוב ואכפתי ומעולם לא חיפשה דוגמן שרירי ומסוקס. להיפך, תמיד היא חזרה ואמרה שגבר לא אמור להסתכל במראה יותר ממנה, זו הייתה הטריטוריה שלה. לפי תפיסת עולמה, היופי היה אמור להישאר נחלתה הבלעדית של האישה. הגבר רשאי לקבל את כל היתר.

אולי היא חשבה שבבוניותו של בן הזוג תוכל להדגיש את יופיה הזוהר ביתר שאת, או שבאמת האמינה בדברי סבתא רבתא שלנו עליה השלום. כך או כך מעולם לא רדפה אחר בובות קן אנושיות. אצלי, לעומת זאת, המקרה היה הפוך לחלוטין.

-המשך בפרק ב-