מי פנוי ברוטשילד, פרק 7 | האחים דרים - חלק א

שבט אחים ואחיות

ישנה אמרה אמריקאית, שנתקלתי בה פעם באיזו קומדיה רומנטית סטייל אמריקן פאי, שהלכה כך: Bros before hoes.

בתרגום אבן שושני פשוט - אחים קודמים לשרלילות.

נכון, זה לא הכי פוליטקלי קורקט וזה באנדרסטייטמנט, אבל יש באימרה הזו אמת מופלאה שקשר דם וחברות הם על-זמניים וחשובים מקשרים רומנטיים רעועים.

אם נפשט את זה - המסר הוא שבשביל גברים שום סטוץ לא יחליף משחק אקס בוקס או כדורגל עם החבר הכי טוב ועבור נשים שום חיבוק של גבר לא ישתווה לתמיכתה של החברה שמכירה אותה הכי טוב וחופרת איתה שעות בניתוחי חיים מסובכים וריכולים על כוס קפה.

קל וחומר כשמדובר במשפחה ממש.

לפיכך אל לה לעלמה צעירה בלונדינית, חטובה וזורמת להפריד בין אחים בנפש או בדם

ואל לו לגבר שרירי ומסוקס לנתק אחווה חברית ארוכת שנים.

אך האם באמת מדובר בכישלון ידוע מראש

או שמא היצר גובר על כל רגש אחר, עילאי ואצילי ככל שיהיה?

השאלה הזו בדיוק, הועמדה במבחן בסיפור הבא.

שקר החן והבל היופי

האחים לוי היו גברים מעלפים בצורה יוצאת דופן. מסוקסים, מהפנטים ובול הטעם שלי.

נהוג לומר שהיופי עובר במשפחה, עבורם זה קלירלי היה המקרה.

ראו בבירור כי האחים חלקו את אותם גנים משובחים. אך היו אלו ההבדלים המינוריים שגרמו לי להימשך לאחד טיפ טיפונת יותר מהשני ואיפשרו לי לתעדף בין מעולה למצוין, מה שנקרא בעגה התאילנדית same same but different.

מאור לוי היה בחור חלומי. עיניים כחולות, שיער שחור, גוף ארוך, גמיש ובנוי לתלפיות. הכרתי אותו כשיום אחד עשה לי לייק על תמונות באינסטגרם והחל לעקוב אחריי.

בכל פעם כשהחל לעקוב אחריי בחור חתיך הייתי מתמוגגת.

ישר מדמיינת אותו מחבק אותי חזק בין זרועותיו השריריות, צועד איתי בשדרה, כשאני אוחזת בידו ומשוויצה בו כבעלים גאה לכלב גזעי זוכה תחרויות. לעיתים אפילו הרחקתי בדמיוני למחוזות, שבהם האקס רואה אותי עם הרכש החדש והמשודרג ומתפגר בו במקום מחרטה וקנאה.

נכון זה קצת בוורלי הילס 90210 -אבל מה, לבחורה אסור לפנטז?!

תמיד הבחורים האלה היו דוגמנים בלתי מושגים מרחבי העולם - פיקציה, פאטה מורגנה במדבר הגברים המצויים והממוצעים.

אולם מאור היה שונה, כי בניגוד לכל האחרים הוא היה ישראלי ועל כן פוטנציאל המימוש של הפנטזיה היה נראה גבוה מתמיד.

אינסטנט-גרם

באחד מהימים שביקרתי בביתה של חברתי ורד, הראיתי לה את תמונתו של מאור באינסטגרם ואמרתי לה שאני מתה לכתוב לו אבל לא יודעת מה.

"תרשמי לו משהו על משחקי הכס" היא הציעה בחיוך, "ראיתי שהוא רשם על זה משהו בפרופיל שלו".

כשראתה שאני מהססת, גילגלה את עיניה מעלה ונאנחה כמו בקוצר רוח על היסוסיי ואיטיותי, כתמיד.

"נו, תפסיקי לחפור ותרשמי לו כבר!" היא פלטה בצחוק מתגלגל וחטפה לי את הטלפון מהיד.

"מה אכפת לך?! מה כבר יקרה?" ציחקקה תוך כדי תקתוק מהיר בנייד.

"היי ג'ון סנואו, ראיתי שאתה מעריץ של משחקי הכס. חשבתי לשלוח לך את הדרקון של חאליסי אבל אז ראיתי שאתה ישראלי" כתבה באנגלית.

"אז מה נשמע?" הוסיפה בעברית עם קריצה.

מאור הפתיע ומיד הגיב באימוג'י המום, כאילו נרגש.

"זה טוב או רע?" שאלתי אותו מבוישת.

"זה טוב!" השיב בחיוך בן התערובת המסוקס.

הלב שלי ניתר. פתאום החלום נראה מושג, לא האמנתי למזלי הטוב.

בלילה ההוא גיליתי שמאור הוא דוגמן ישראלי מקצועי, שגר בכלל - באירופה.

גאד דמיט, קיללתי בלב ונאנחתי ממורמרת עד עמקי נשמתי.

עד שאני מצליחה למצוא ישראלי שנראה כמו פרזנטור של קלווין קליין ועוד מתעניין בי פור גאד סייק - כמה צפוי שהוא יחיה מעבר לפאקינג ים.

אף על פי כן, מאור הבטיח לי שנוהג לבקר בארץ הרבה, משום שיש לו פה משפחה ולפעמים גם כמה חלטורות. פיסת המידע הקטנה אך החשובה הזו הפיחה בי תקווה מחודשת למימוש הפנטזיה וגרמה לי לדמיין בהתרגשות כיצד ניפגש בחופשתו הבאה.

למרבה אכזבתי, מאותו הרגע החלה התכתבות חד צדדית -

שבה אני מתאמצת לסקרן וליצור שיחה והוא מצידו עונה על הודעותיי באיחור של שעות ואפילו ימים. אולם תמיד, כשלבסוף השיב, היה חוזר ומביע עניין - עושה טיזינג, מלטף בלייקים, משדר מסר כפול - רוצה, לא רוצה.

אח יה וולי

לאח - המבוגר רק במעט ממאור, התוודעתי בזמן שנברתי בפרופיל של מאור.

האח שהיה ספורטאי ואומן היה לא פחות נאה ממאור.

בעיניי הוא אפילו היה יותר גברי ומושך ממנו - והכי חשוב הוא גר בארץ.

אני מודה שכאשר גיליתי את העניין מעט התבאסתי.

מאחר שאני ומאור כבר "התחלנו" משהו, או לפחות בתמימותי כך חשבתי, נמנעתי מלהתחיל עם האח. לא שהייתי מסכנה בעיני עצמי, אם נודה בעובדות, גם מאור היה מעל ומעבר לליגה שלי.

אך בינתיים, השיחות שלי ושל מאור המשיכו לקרטע.

ידעתי שהבחור מקבל מאות הודעות: הצעות נישואין, הודעות זימה ולבבות מדי יום ולכן קיבלתי תקווה מעצם העובדה שבחר בכל זאת לענות לי. משכך במודע בחרתי להתעלם מכל סימני האזהרה שהעידו שהוא לא מספיק בעניין ונעשיתי פתטית ונואשת לתשומת לב.

כשמאור הגיע סוף סוף לארץ ניסיתי ליזום פגישה אך כלום - מאמציי העלו חרס.

אחרי שדחה את הצעותיי בכל מיני תירוצים, בפעם השלישית נשבר לי.

"איך נכיר אם אתה גר בחו"ל וכשאתה בארץ אתה לא רוצה להיפגש?" כתבתי לו בהתרסה, כבר עצבנית ומיואשת.

זה היה רק אז שפתאום יצא המרצע מהשק.