מי פנוי ברוטשילד, פרק 13 | אזור הדמדומים - חלק א

ידידות אפלטונית

"את לא יכולה לצפות מגבר שבא לו עלייך להפוך לידיד שפתאום לא בא לו עליך", הסביר לי יום אחד מתן המתוסכל מינית וקינח באנחת ייאוש עמוק.

הוא סקר את גופי בתאווה עצורה חצי מוסווית, שכבר הכרתי היטב, במבט שתמיד השתהה דקה יותר מדי "קצת" נמוך יותר מקו העיניים ושתק.

"אבל למה?" שאלתי מתעקשת.

"לא נצליח פשוט להיות ידידים שחולקים אהבה לתחביב משותף ומחבבים אחד את השניה?" עיפעפתי בריסיי לעברו בתקווה ושילחתי חיוך פייסני.

מתן צקצק בלשונו והניד את ראשו מצד לצד בתוקף.

"בסוף יש שלוש אופציות.." חרץ, "או שייצא בינינו משהו או שבשלב מסוים יימאס לי לרדוף אחריך ויירד לי ממך, או שאכיר מישהי שנראית טוב לפחות 80 אחוז ממך ועם ראש על הכתפיים לפחות 90 אחוז ממך ואז בכל מקרה זה ייגמר.

עד אז כנראה שאני אמשיך לנסות", אמר מתן וחייך בעצב ואז התעשת ושינה שוב נושא בנונשלנטיות מאולצת.

את מתן הכרתי על רחבת הריקודים.

יום אחרי שבאתי למועדון לראשונה הוא סטילקר אחריי, מצא אותי בפייסבוק וניסה להזמין אותי לחמי געש "לשחרר" שרירים תפוסים.

לא היה קשה להבין שהוא קיווה שזה יגרום לי לשחרר איתו עוד כמה דברים מלבד איבריי הנוקשים - למשל ניחוש פרוע - את החזיה והתחתונים.

לכן, על אף שזו הייתה הזמנה מקורית, סירבתי בנימוס וצחקתי שלמרות "הפיתוי הרב", אני אוותר על ההתמנגלות איתו ועם הקשישים במרק הזקנים בגעש.

זה היה הסיפתח לנסיונות החיזור של מתן, שנדחו על ידי ישר מההתחלה בתואנה שאיני מחפשת קשר רומנטי. מכיוון שמתן נראה לי סך הכל בחור סימפטי וכדי לא לפגוע במי שהוא חלק מקהילה שרק הצטרפתי אליה, פשוט השארתי את הניסוח עמום בכוונה ולא הדגשתי את העובדה שאיני מחפשת קשר רומנטי - ספציפית איתו.

היות והוא עדיין ביקש את חברתי, הצעתי לו אותה במתכונת היחידה שיכולתי - כידידה.

לפיכך במשך תקופה מתן כרכר סביבי, התעניין בשלומי, שלח הודעות, הזמין לצאת "סתם" לבירה, החמיא ופירגן אבל תמיד תוך שמירת מרחק וכבוד.

בכנות שנינו ידענו שהוא מסתובב איתי לא רק בגלל אישיותי הכובשת.

אך מפני שנהניתי מחברתו והוא טרם אמר נואש, העדפתי להעלים עין מהאובייס ולשחק אותה תמימה.

עם זאת היו רגעים, כמו באותו יום, שהדברים צפו ובעבעו לפני השטח, רק כדי לגלות שדבר לא השתנה וכנראה לא ישתנה לעולם.

מתן היה רק אחד מידידיי, סיפור אחד מיני רבים.

לפניו היו כמה עשרות חלקלקים יותר שניסו לגרום לי לחבב אותם באלגנטיות עקיפה.

לשבת איתי על קפה, לצאת איתי לסרט, לנחם אותי על גברים שעזבו ואיכזבו ולהיות הצ'ירלידר שלי כשהייתי מדופרסת.

תמיד תמיד זה נגמר בפיצוץ ובהלם גמור מצידי כשגיליתי (שוב) - סרפרייז סרפרייז - שהם רצו יותר מלהיות רק הבסטי שלי - שבמקרה גם יש לה זוג אשכים, נקניק וגרוגרת גדולה.

תאונת פגע וברח

מתן, שכאמור תפס את תקן הידיד התורן, לא חיבב את תואר "האצולה" המפוקפק שזכה בו - בלשון המעטה. אבל הוא לא היה היחיד.

דפי ההיסטוריה מתפקעים מקורבנותיו האומללים של משחק החיזור צמא הדם.

בחורים רכים תמי לב שכל שרצו היה להתחיל עם עלמת חן ולעלות על ההיי וויי לליבה, אך ברקס קטן, מכשול או תאונה הסיטו את מסלולם כך שהושלכו ממנו בחבטה.

רגע אחד אותם גברים בטוחים שהם על גג העולם, חורכים את הכביש המהיר לכיבוש אשת חלומותיהם בלמבורגיני מבריקה. רגע אחר כך הם נחרדים לגלות שבעצם הם ב-140 קמ"ש בנתיב הנגדי וסמיטריילר הדוהר לעברם - עומד לעשות מהם קציצה.

כך נותרים ערימות של גברים חבולי אגו, זרוקים כגרוטאות בתעלות בצד,

תקועים לנצח בדרך לעלמה - אליה נגזר שלא יגיעו לעד.

וכך מתוך ההתנגשות החזיתית בין אקט הדחייה לעקשנות הגברית,

נולד יצור כלאיים, קווזימודו מעוות -

קשר שהוא תחליף אומלל לזוגיות,

אותו גברים מכנים בסלידה בשם - ידידות.

אם יש גיהנום

כמעט לכל בחורה היה כזה -

החבר הכי טוב, הבאדי של שנים, זה ששמע את כל סודותיה הכי כמוסים.

ההוא שידע לשתף אותה בנקודת המבט הגברית על הקרייסס ושעדיין זכר תמיד להרים, לפרגן ולתת לה תקווה - שאי שם ישנם זכרים טובים יותר ושמגיע לה הרבה יותר מהדוש הממוצע.

בסתר ליבו רק קיווה שבאיזשהו שלב תואיל הגברת להסיט את עיניה היפות מהטינדר אל מתחת לאפה ותגלה אותו שם - שעיר, מנחם ואוהב, שבוי במעין שיחה ממתינה,

צובר אבק בעודו מחכה לה מיליון שנה.

אבל עד שזה יקרה (אם בכלל), הוא תקוע בגבול האפור שבין מאהב אפלטוני לחבר הגיי או אללה ירחמו - חברה.

אותו גבול מפורסם אותו ביקשו לחצות מעת בריאת האדם אלפי גיבורים.

יותר מכל חיילי המלחמות וכל מבקשי המקלט הסודנים וכל המקסיקנים המהגרים - ונפלו כזבובים.

זהו הפרנד זון, אזור הדמדומים.

הידיד המאוהב לכוד בלימבו האינסופי של דנטה, נוגע בגן עדן אך נשרף בגיהנום.

הוא נדון להתענות בחברת האישה שהוא מחבב, שרואה בו רק רע לויאלי ואוהב.

מעין כלבלב מסורס ומתוק ואף פעם לא אופציה ליותר, אלא אם יתמזל מזלו אולי בגלגול אחר.

הוא לא פה ולא שם, כה קרוב אך בה בעת רחוק שנות אור.

כמו קרניבור מורעב שהתיישב בסטקייה

ונאלץ להסתפק כל הארוחה רק בחמוצים, בטן מקרקרת ופיתה קרה.

עבור כל רווק חרמן מצוי זה הסיוט הגדול ביותר, שני רק לאימפוטנציה פלוס האימה שחברו הנאמן שם למטה יסרב לעמוד דום, בשעת פקודה.

עבור גברים ידידות היא סוג אחר של אין אונות וסירוס גבריותם.

לא סתם הסטנדאפיסט אסף יצחקי אמר שהמילה ידיד מורכבת מפעמיים המילה "יד" - הרי כל מה שנותר לידיד גם ככה זה רק לפנטז, לסבול ולהסתפק בסוף ביד.

הוא הרחיב על כך כ"סטס אמן פאתוי" כשכינה כל גבר שמסכים להיות ידיד של אישה יפה - "מחצלת לניגוב רגליים". שכן לדידו אין בנמצא שום יצור שפוי בדעתו שיהיה מוכן להסיע גברת ממקום למקום, לעזור לה ולתמוך בלי שום מניעים נסתרים, אלא אם חתם ויתור על שערות החזה והישבן וגידל ביצי חופש במקום זוג אשכים.

ידידים יש רק באגד

אולי זה נשמע מעט קיצוני, אבל הוכיחו זאת כל הידידים שאי פעם הקפיצו אותי מרצונם הביתה או הציעו "בנדיבותם" לעזור לי עם דברים.

ב-99 אחוז מהמקרים הוא צדק - אין ארוחות חינם. כי ברגע שאותם גברים לא קיבלו ממני את מבוקשם- הסתיימו הטרמפים, הג'נטלמניות עליה השלום התפגרה ושבתי לדדות הביתה בהליכה.

אריאל, שהיה גם מבין "ידידיי" וממעניקי הטרמפים הזמניים, כינה גברים אלה בשם "זוממים". "סמרטוטים חסרי עמוד שדרה, שלא מוכנים לקבל כמו גבר 'לא' מאישה ומקווים שיום אחד היא תרצה לשכב איתם ותשנה את דעתה". כך הסביר לי את משנתו בשעת לילה מאוחרת, בטון נוטף בוז, ללא כל הזדהות או חיבה.

נידלס טו סיי שבניגוד אליי הוא סירב לראות את עצמו כידיד שלי, כי הדבר האחרון שרצה -

זה להיראות זומם בפוטנציה.

לאט למדתי שככה זה אצל גברים- כיצורים פרקטיים מטבעם אין השקעה בלי רווח ואין אגרה ללא תמורה. לכן גבר רווק לעולם לא יבחר קודם בידידות עם אישה, אלא אם נקלע לסיטואציה והאמין שבכוחו להמיר את רוע הגזירה.

תסמונת רוס

"אף גבר אינו יכול להיות ידיד של אישה שאותה הוא תופס כמושכת. הוא תמיד ירצה לעשות סקס איתה" אמר הארי מ"כשהארי פגש את סאלי" וסיכם זאת היטב.

לעומת זאת, ברגע שאישה מתייגת גבר כידיד המשחק גמור - וזה אפילו לא משנה אם הוא טום פאקינג קרוז או מוטי השמנמוד מהמכולת - גורלו נחרץ.

בסלקציה הזו הוא הפסיד, הלך קאפוט, אין דרך חזרה. זה מבוי סתום, וואן ווי טיקט, רחוב ללא מוצא. הוא משה שתקוע בסיני על הר נבו - צופה לעבר הארץ המובטחת בערגה, אך לעבור בשעריה לא יזכה, אף לא בימות המשיח בעולם הבא.

הניסיון לעבור מידידות לקשר רומנטי הוא בלתי אפשרי כמו לחצוב מים מסלע, כמו להפוך סטוץ לזוגיות. רבבות ניסו לחינם, כי יש משהו בראש שכבר קיטלג ואיפסן במגירת הידידות.

המקרים ההפיכים הם מעטים ונדירים

ורובם שואבים השראה מסרטים הוליוודיים שכנראה נוצרו על ידי במאים, שבעצמם היו תקועים במשבצת הידיד לא מעט שנים.

מדובר בווישפול טינקינג ותו לא, בניסיון נואש של המדיה להשפיע על מה שמחוצה לה.

לעומת זאת בחיים האמיתיים, העולם מלא ברוס גלרים גמלוניים ומסכנים,

שהיו מאוהבים ברייצ'ל גרין שלהם כל חייהם המיוסרים.

אבל בניגוד לפנטזיה האמריקאית - במציאות זו סיימה עם ג'ואי המצחיק

או פאולו השרירי ואפילו עם האגלי נייקד גיי, עם כוללללם - רק לא איתך.

מלחמת ההתשה

מלחמת ההתשה בשנות ה-60 נמשכה שלוש שנים.

היא כונתה כך לא מפני שצד אחד התעייף וצד שני ניצח, אלא מפני שהיא הסתיימה בהתשה מוחלטת של שני הצדדים, שהפסידו בצורה שווה.

גברים - שהם לפעמים או רומנטיקנים חסרי תקנה או אידיוטים גמורים -

טרם הסכימו להפנים את הקונספט הזה ולפיכך עדיין יש גברים שמאמינים שאם רק יצליחו להישאר לונג אינאף בסביבתה של מושא תשוקתם, בסוף היא תשנה את דעתה ותתאהב בהם נואשות. אילו רק יהיו חזקים מספיק לסבול את ייסורי הגיהנום ולנגב לה את הדמעות על כל הדושים שעברה, בסוף היא תבין שהם אלו הראויים לאהבתה.

מלחמת ההתשה, אם כך, היא המתכון "הסודי" של מרבית הידידים.

מדובר ביצורים אנליטיים עקשנים, המאמינים שכל עניין הידידות הוא רק ויתור זמני, אמצעי למטרה - דרך לקנות זמן להפעיל את קסמם של החיזור הקרצייתי ומלחמת ההתשה.

בדיוק כפי שלנארד היורם הסאחי הצליח לגרום למפץ הגדול בליבה של פני, שכנתו הבלונדה הפצצה, או כמו שסטיב ארקל החנון הממושקף הכניע את לורה היפה באיי דו ושמלה לבנה, אחרי שצעק לה "איי אם ברינגינג יו דאון" - "רק" עשרים שנה.

הם מכוונים להיות דה לאסט מאן סטנדינג. יעני השורד האחרון גרסת הרווק יחד עם אופרת הסבון צעירים חסרי מנוח או ליתר דיוק טיפשים ללא הפסקה.

אולם הם מסרבים לקלוט שכל הסדרות והקומדיות הרומנטיות מכרו להם אשליה ולא תעזור כל ההתמדה שבעולם, כי הבחורה בה הם חושקים לא תהיה איתם, אפילו אם יהיו הזכר האחרון בתבל, על אי בודד, מוקף בזומבים - אוכלי אדם.

אלכס חולה אהבה

אלכס היה חסיד תורת סטיב ארקל ואופטימיסט חסר תקנה.

הוא גדל לצד חברת ילדותי היקרה יולי והיה הבסטי שלה עוד מימי החטיבה.

שנים הוא היה שם עבורה, עזר לה בהכל, הסיע אותה והגיע אליה גם כשהייתה חולה.

בלב כבד שמע על כל האפסים שהיא יצאה איתם, בתקווה שיום יבוא והיא תבין שמאפס ועוד אפס לא יוצא האחד, בעוד שמשניהם יכול לצאת זוג משמיים וסוף ללבד.

גם אלכס יצא עם אחרות, אבל בסתר ליבו תמיד ייחל לזכות בליבה.

היא חשדה בכך אך העדיפה לעצום עיניה, כי עבורה הוא תמיד היה כמו משפחה.

שנים הוא חיכה בסבלנות, אך בסוף הצבא כשהיא פיינלי נפרדה מהחבר האחרון הוא אזר אומץ והתוודה. הוא יצא מארון הידידות והצהיר בפניה ההמומות על אהבתו, בתקווה שכל הימים שהמתין בשקט, סבלנותו וסבלו ישתלמו, אך התבדה.

בצער רב יולי נאלצה לסרב ולשבור את ליבו, כי בביג באנג תיאורי לא נלקח בחשבון האקס פקטור הקריטי שהוא - המשיכה.

אמנם ישנם מקרים בודדים שידידות של שנים נהפכה לאהבת הארי וסאלי נדירה.

אך זהו החריג לכלל ואלכס, בדומה לכל הגברים השבויים בתסמונת רוס ובתאוריית מלחמת ההתשה, כשל להבין שאהבה רומנטית לא מתפתחת רק כפונקציה של זמן, היכרות והתמדה.

זו משוואה שהיא כמעט תמיד שגויה.

וכך בסופו של יום גם הידידות ארוכת השנים של יולי ואלכס באה אל קיצה

ואלצ'קו המסכן נותר בעיקר חולה (ובלי) אהבה.

- המשך בחלק ב' -