מי פנוי ברוטשילד, פרק 2 | נחמ-דוש

סליחה על השאלה

"את חושבת שאני בחור נחמד?" סימס רוני יום בהיר אחד והותיר אותי קצת חסרת מילים.

הוא בדיוק חזר מהים הלום שמש וקצת מבושם מבירות ונדמה היה לי כי או קרינת ה-UV או האלכוהול עלו לו קצת לראש.

בהיתי בשאלה בהפתעה ולא יכולתי שלא לדמיין אותו צרוב שמש, מתנדנד קלות מתקתק את השאלה בהססנות ומחכה. רגש של חיבה התגנב לליבי לרוני השיכור שפתאום גילה רגישות ומודעות לא אופייניות לו. הייתכן שבאמת אכפת לו ממני וזה לא רק סביב סקס?

"מאיפה הגיעה השאלה הזו פתאום?" שאלתי ספקנית.

"מהחיים, נו תעני" הפציר.

חברה טלפונית

זה היה אחר צהריים שמשי ביום שבת, בדיוק הלכתי עם חברתי לין בדרום תל אביב בדרך למסעדה ויאטנמית נהדרת, שבמקרה הכרתי לא מזמן.

"מה לענות לו?" נשכתי את שפתיי ושאלתי את חברתי. ידעתי שאם אענה את האמת אולי אפגע בו ואם אשקר אהיה נחמדה מדי והדבר האחרון שרציתי היה לגלות כלפיו נחמדות יתר.

זה לא דבר נדיר שחברות מתייעצות זו עם זו מה לכתוב לגבר, כאילו שכל משפט זה מבחן הרה גורל עם אפקט הירושימה. אנחנו יכולות שעות להתעכב על כל מילה, להתדיין על החלופות, לאכול את הראש אחת לשנייה אם כן לכתוב משהו מסוים או לא - ובסוף אחרי כל החפירה עדיין לקבל תשובה חד הברתית מהבבון מהעבר השני של הקו, כאילו כל הווקבלרי שלהם מורכב ממשחק הילדים הקלאסי כן/לא/שחור/לבן.

"תשאלי אותו אם זה חשוב לו להיות נחמד?" היא השיבה בפשטות.

משכתי בכתפיי באדישות, כי גם ככה לא ציפיתי לאיזו השתפכות רגשית מצידו ואימצתי את ההצעה.

"ברור שכן" הוא ענה כאילו דא.

"דעתך חשובה לי.. מאז שלא חיבקתי אותך אני מרגיש דושבג".

הופה! פלטתי.. אז הוא לא איש הפח בכל זאת. דעתי חשובה לו, גלגלתי את המילים האלה בראש כאילו טועמת כל הברה ותהיתי עד כמה זה באמת נכון.

ישן באלכסון

כשעזבתי את דירתו בלב תל אביב לפני כמה ימים יצאתי ברגשות מעורבים - מצד אחד הרגשתי מאוד נוח איתו, פרועה ומושכת והסקס איתו היו מהטובים שהיו לי ומצד שני הייתי מאוד מתוסכלת מהלילה שעבר עליי אצלו.

בשעת לילה לא מאוחרת מדי אחרי שהסתיימה ה"רומנטיקה הביתית" לדבריו - הילד היה צריך לישון - אז הוא לקח מהארון שמיכה נפרדת, אמר לי לילה טוב וסובב אלי את הגב.

כשניסיתי לחבק או אפילו לגעת בו בקצות אצבעותיי, רק לקבל קצת חום וחיבה הוא התנער ממני ורטן שחם לו.

שכבתי על הגב שעות, עם דמעות בעיניים. תהיתי לאן התדרדרתי וכמה מעט אני מוכנה עכשיו לקבל. כן, ידעתי שמדובר בקשר שנוטה יותר לכיוון יזיזות, כי הבחור עומד לטוס בקרוב. אבל עדיין אני רוצה להאמין שגם בסטוץ טוב חייב להיות מעורב קצת רגש ומגע, חיזור ויחס.

געגועים לחיבוקים חמים

התחלתי להתגעגע לחיבוקים העזים של אדר, האקס שלי, שתמיד תמיד חיבק אותי בלילה, חיפש את קרבתי ואסף אותי אל בין זרועותיו וכל לילה כך היינו נרדמים - מחובקים.

לפני שהתחלתי לצאת לדייטים חשבתי לתומי שזה הסטנדרט, שכך גבר ואישה המחבבים זה את זו הולכים לישון. פתאום נפלה עליי ההבנה הנוראית שאולי מדובר במותרות, במחווה נדירה שלא הערכתי מספיק בזמנו.

אני שונאת להתגעגע לאקס, מבחינתי זה באמת שפל המדרגה.

שמעתי אותו ישן לידי והרגשתי הכי בודדה בעולם, תחושת דחייה נוראית.

גערתי בעצמי שאני עייפה מדי לקחת את הרגליים ולעוף משם קיבינימט ופשוט נרדמתי בכוח לשינה טרופה.

בלי נשיקת בוקר טוב

בבוקר מוקדם הוא התעורר להתארגן לפגישה. העיניים שלי היו פקוחות לרווחה, אך הוא הסתדר בשקט ולא שם לב. לא הייתה נשיקת בוקר טוב או ליטוף, הוא פשוט סיים להתארגן ויצא.

מאוכזבת קמתי עם פלאשבק נוראי לעומר - בחור אחר שהתאהבתי בו בסערה לפני חצי שנה. עומר היה מקסים וחיזר אחריי בטירוף, עד אותו הלילה שהגעתי אליו לדירה. איתו קרה לי אותו מקרה בדיוק - גם הוא ניער אותי ממנו בלילה אחרי ששכבנו וסירב להתכרבל. גם הוא קם בבוקר וללא מילה השאיר אותי בבית זר - נבוכה, מושפלת ועם שותפה שאני לא מכירה.

אז הייתי פגועה ובהלם מההתנהגות הזו. אולם, כאשר הטחתי בו את האשמותיי, עומר התנהג כאילו לא ידע מאיפה זה נפל עליו ומה פתאום אני עושה עניין.

לדבריו היה לו חם בלילה והוא פשוט לא שם לב שהייתי ערה ולא רצה להעיר אותי.

שינה זה קדוש

לכן כעת, בפעם השנייה שזה קרה לי, החלטתי להאמין בלב שלם שרוני - בדומה לעומר - פשוט דביל שלא מסוגל לתפקד כשהוא עייף ולא להניח שהייתה כוונת זדון בכל העניין.

ולמרות כל זאת כשהוא חזר אחרי שעה, כבר ביעבעתי מבפנים.

לא הייתי בטוחה מה לחשוב ואם בכלל אני רצויה בדירתו והניכור והפגיעה פשטו באיבריי.

רק כשהוא ניגש אליי וניסה לאחוז במותניי ולנשק אותי התרככתי והבנתי שכנראה אני רצויה, אך צדקתי - הוא אכן בבון נכה רגשית.

התחמקתי מאחיזתו והפטרתי בשקט "אתה לא מהמכרבלים, אה?"

"מה?" הוא התרחק בבלבול.

"פשוט אתמול ניסיתי לחבק אותך והתרחקת. הרגשתי שאולי אתה לא רוצה אותי כאן".

"מה פתאום?" הוא הופתע "פשוט ישנו, שינה זה קדוש" הוא הצהיר ברוב חשיבות.

"רגע.." עצרתי קצת בשוק "אבל היה לך קשר רציני, אתה אומר לי שאף אחת מעולם לא אמרה לך את זה?" שאלתי חצי מופתעת, חצי מזועזעת.

"לא.." הוא השיב בפשטות.

"אתה יודע.. אפשר לישון מחובקים" הקשתי "אני פשוט לא רגילה לזה ולי מאוד חשוב החיבוק, המגע, אפילו להחזיק ידיים. זה גורם לי להרגיש רצויה" ניסיתי להסביר.

אבל הוא בשלו - הילד "מסכן", לא מסוגל.

התחיל למלמל שיש לו שינה קלה וכל דבר מעיר אותו. הוא חייב שינה איכותית ובלי קשר הוא בכלל לא טוב בכל הדבר הזה ועם זאת הוא לא התכוון לתת לי תחושה שאני לא רצויה.

לא התרציתי, אבל השלמתי עם המצב והחלטתי שנהיה שוב ביחד לפני שאלך, כדי שלפחות אצא בתחושה טובה אחרי הלילה הנאחס שהיה לי.

בלב אמרתי לעצמי שבחיים לא אוכל להיות בקשר רציני עם בחור שלא מחבק ומכרבל בלילה. בעיניי לפעמים זה יותר כייף וחשוב מסקס, הביחד הזה שהוא כל כך יפה ואינטימי ומקרב לבבות.

נקיפות מצפון בכאילו

בחזרה לשיחה.

טוב אז הבחור הפנים שהוא התנהג כמו דוש. מה אני אומרת לו עכשיו? נשכתי את שפתיי

"זה לא דושבג פר אקסלנס" ניסיתי לעדן "אני מבינה שלא עשית את זה בכוונה לפגוע, אבל כן היה לי נחמד לו היו חיבוקים" השבתי.

"אני לא טוב בזה" הוא זרק בקצרה "בטח לא שאני טס עוד חודשיים.. את סולחת לי?" שאל.

גיחכתי בלב, לא הבנתי מה הוא ציפה לשמוע ולמה מלכתחילה העלה את הנושא, אם לא היה בכוונתו להתאמץ ולשנות. אולי רק חיפש אישור שהוא לא דושבג ומשלא קיבל אותו שוב נסוג לגבולותיו הנוחים. כאילו שמישהו מעולם זכה במדליה אולימפית על כרבול, או שהעובדה שהוא עוזב עוד מעט מונעת ממנו לחבק אותי. תהיתי אם הוא מבין כמה שטותי הוא נשמע.

"חח אז למה שאלת אותי?" כתבתי.

"שאלתי אם אני בחור נחמד, לא בחור מכרבל" הוא אמר בנוקשות חצי פגוע.

"טוב, אתה העלית את הנושא" אמרתי באדישות "יכול להיות שיש בחורות שלא אכפת להן מחיבוקים, לי זה חשוב."

תהי חזקה

במחשבה שנייה, מאחר שהשיחה הזו גם ככה לא הלכה בדיוק לכיוון שציפיתי, החלטתי למנף את המצב לטובתי והוספתי בשובבות "חוץ מזה שאפשר לפתוח את נושא החיבוקים למו"מ ואולי זה ישתלם לך. אין דבר שהוא לא פתוח למו"מ".

כמובן שהוא התלהב, התריע שאמרתי פה משפט מסוכן והתחיל להציע דברים שהוא יודע שאני לא אסכים להם, אבל עדיין מת לנסות.

בשלב מסוים אחרי שכל הצעותיו נדחו, עברתי משיטת הגזר לשיטת המקל והזהרתי שאני פשוט יכולה למנוע ממנו דברים אחרים שהוא אוהב.

הוא כהרגלו איבד סבלנות - אמר שהוא נכנס למקלחת ונדבר בהמשך.

"רגע" עצרתי בעדו "לא ענית לי מה אתה עושה היום?"

"אני בערב שותפים" השיב.

"אבל לא אוכל לראות אותך כל השבוע" לחצתי.

"תהי חזקה" הוא רשם והקפיץ לי את הפיוז.

"אין בעיה" הגבתי בהתרסה "הולכת לראות מה חדש בטינדר".

"אני לא מאמין שהרגע כתבת את זה, לא מאמין!" הוא הקליט הלום "מה זה אומר?? שאת הולכת לחפש מישהו אחר?!"

"אמרת לי להיות חזקה" התחצפתי "מה נראה לך שאשב בשקט? זה לא מספיק חזקה בשבילך?!"

מילים כמו חול

"שבי בשקט" הוא צחק "מת להיות איתך עכשיו, ממש כייף איתך".

אבל אני כבר הרגשתי שהכל פלברות.

"לא נראה שאתה רוצה את כל הכייף הזה" הקנטתי.

עכשיו הוא כבר התחיל להתעצבן "למה את ממציאה? למה אני מקבל ממך את התחושה שאת מאוכזבת ממני?"

"קודם כל אל תיקח הכל כל כך ברצינות ואל תיפגע" ניסיתי לפייס. אחרי הכל, לא התכוונתי להתחיל ריב, רק קצת להתגרות ולהראות לו שאני לא פראיירית. אם כי בינינו לא שיקרתי.

"פשוט אני חושבת שאם באמת היית רוצה היית יוזם ונראה שבפעמים האחרונות רק אני יוזמת."

כבר הייתי מיואשת ממנו - איזה גבר רק מהלל את מה שיש בינינו ולא יוזם כלום ואז כשאני יוזמת הוא עוד לא קופץ על ההזדמנות?

"בתכלס אתה לא חייב ליזום כי אתה טס, אבל זה היה עושה לי את זה הרבה יותר לו היית" ניסיתי גישה נשית יותר ופחות מאשימה.

"אני מבין אותך" הוא אמר " מסכים שאת יותר יזמת, אבל אני התייחסתי אליך כמו נסיכה. ניסיתי להיות הכי חמוד ולהכין לך ארוחת בוקר ולדאוג שיהיה לך נעים. אני אקח לתשומת ליבי, אבל רק מנסה שנהיה פיטים בכל העניין הזה"

רקוויאם לחיזור

הוא מבין אותי, הרהרתי..אוקיי.. לפחות הוא לא מתגונן שוב ואמר שייקח לתשומת ליבו.

ייתכן שהגישה המעודדת הקלילה עבדה יותר טוב מגישת הפולנייה לבד בחושך.

עם זאת לא הבנתי למה הוא מתכוון בפיטים. למה צריך להיות שוויון בעניין הזה?!

אתה הגבר! תעבוד! תראה לי שאתה שווה אותי לעזאזל!

תרצה אותי, תחזר אחריי, תכתוב לי סתם כי בא לך, תגיד שאתה מת להיות איתי - זה יותר מדי לבקש?

כנראה שכן.

כי מאז אותה השיחה כלום לא השתנה.

רוני לא יזם שיחות רק הגיב, לא הזמין ובעיקר היה חרטטן צמרת כמו רבים אחרים כמותו.

מדהים אותי איך דווקא אני נמשכת לכל הגברים הללו שיוצאים לחפש את עתידם "עתיר הממון" בחו"ל, שלא יכולים להתחייב ושגרוע מכך לא יכולים להתמסר ולחזר, גם אם מדובר ברומן קיץ קצרצר.

במשך חודשיים כל יום חיכיתי שיכתוב - כמו כל בחורה פאתט, שפיתחה רגשות בניגוד לרצונה וכל יום התאכזבתי עוד טיפה. ימים הרהרתי מה יבוא קודם - שיישבר לי ממנו סופית או הרילוקשיין שלו.

אז מה בא קודם? .. בא לכן לנחש?