מי פנוי ברוטשילד, פרק 6 | סילבסטר בפיג'מה - חלק ב

בגדי המלך החדשים

בשעה היעודה חיכיתי לו בחוץ, בשמלה מפונפנת כחולה, כיאה לחגיגות שנה חדשה בסטייל.

כשהוא סוף סוף הגיע הבנתי שבזכותו המושג של 'אובר דרסט' הוגדר מחדש -

הבחור הגיע בטרנינג!

היו לי בחורים שהגיעו לדייט בחליפה, היו כאלה בחולצה מחויטת וג'ינס והיו גם עם גופיות סבא בקיץ - טרנינג אדום? - זה עוד לא היה לי.

נכון, ניר עסק באתלטיקה והיה מאמן ויש להניח שהגיע ישר מהעבודה, אבל בנאדם - יש לך דייט! זו השנה החדשה! קצת השקעה זו לא מילה גסה..

בהיתי בו כלא מאמינה - כבר העדפתי לקבל גבר מג'ויף ומסריח ממנגל,

מגבר בלוק של עקרת בית נואשת.

הבגדים עושים את האדם?

בגדים הם חלק בלתי נפרד מהרושם הראשוני.

אמנם בגד הוא קודם כל דבר פונקציונלי - מעטה בד המכסה על גופנו העירום ומגן עליו מפני הקור, אך יש הרואים בו הרבה יותר מזה. בעיני רבים הבגדים שאנו בוחרים - משפיעים על איך שאנחנו מרגישים, מה שאנחנו עושים, מי אנחנו ואיך אחרים רואים אותנו.

עבור אותם אנשים אופנה זו אמירה, זוהי דרך לביטוי עצמי.

בכוחו של לבוש לעורר בנו רגשות כמשיכה או דחייה ולייחס לבעליו תדמית מסוימת.

כך התעלפנו כנערות מול מדי ה"טייד" הלבנים והבוהקים של חיל הים, ששידרגו כל בן 18 מחוצ'קן למעמד של אליל הבנות ולעומת זאת, נגעלנו עד עמקי נשמתינו ממכנסיו הרופפים חושפי החריץ של שיפוצניק מצוי.

למעשה, העובדה שחברתי הטובה מירב טרחה לציין בליסט שלה לגבר המושלם דווקא סנדלי שורש, מוכיחה זאת. היא מראה שמירב ייחסה לסנדלים הכעורות האלה הרבה מעבר לבחירה פרקטית שאינה אופנתית.

בעיניה הן סימלו את אופיו של הגבר לו ייחלה - ישראלי שורשי, הרפתקן, חובב טיולים וספורט. זה משעשע כי רוב הבחורים לא היו מנחשים במיליון שנה, שכדי להצטייר בעיני אישה כגבר שבגברים - אין צורך לקפוץ מבניין בוער או להציל עלמה במצוקה.

כל שעליהם לעשות זה רק לדחוס את כפות רגליהם המצחינות בסנדלים הנכונות ולתת לאישה לדמיין את כל השאר.

Suit Up

בניגוד לברני "מאיך פגשתי את אמא" ולמחזריי האיטלקים חובבי השיק האירופי, אף פעם לא הייתי חסידה גדולה של חליפות וטוקסידו. בעיניי ג'ינס וטי שירט מגניב על הגבר הנכון לגמרי יכולים לעשות את העבודה. אף על פי כן לדייט יש קוד לבוש מינימלי, קל וחומר דייט ראשון.

במסגרת אותו קוד, יש הסכמה שבשתיקה שהצדדים בוחרים בגדים שמחמיאים להם, כדי להיראות מושכים בעיני הצד השני.

האבו-עגלה בשיער, מכנסי נהג המשאית, תחתוני המזל הקרועים והסווטשרט הדהוי מהקורס בצבא - תורם להופיע בשלב הרבה הרבה יותר מאוחר של הקשר.

אחרי הכל, גם ליופי של לכלוכית לא שמו לב עד שהפיה הטובה החליפה את הסחבות שלה בשמלת נשף מהודרת ונעלי זכוכית.

טרנינג אינו נכלל בקטגורית הבגדים הסבירים לדייט.

לעזאזל זה אפילו לא סרבל עבודה מוכתם בלכלוך ובוץ של עובד בנייה שרירי,

שעוד יכול להיחשב כסקסי.

זה אולי רק קטגוריה אחת מעל הנמוכה ביותר -

זו של הסבתות הרוסיות שלא יוצאות לשוק בלי עגלת קניות וכותונת פרחים מתקופת לנין.

אז נכון שלניר כביכול היה תירוץ, הוא הגיע מהעבודה ומה לעשות שנוח לו מאוד בטרנינג הפלאפי שלו, כל כך נוח שלא רצה להוריד אותו אפילו בשביל דייט לוהט.

אולי בבחירתו, הוא אף ניסה להעביר לי מסר : שאין זה הוגן לשפוט אדם לפי בגדיו.

מעין "קבלי אותי כפי שאני בדיוק - גבר שמנמן שהרים ידיים וקבר את הסקס אפיל יחד עם הג'ינס מהתיכון".

אולם, בין אם הפיג'מה הזו היוותה אמירה אופנתית המצפצפת על חוקי הדייטים בהפגנתיות או שסתם זוהי עצלנות לשמה - יש אמת אחת - והיא שאם כולנו היינו צפון קוריאה, אך קארי בראדשו הייתה המנהיגה העליונה - סביר להניח שניר היה נעצר מיד על ידי משטרת האופנה ומובא בפני כיתת יורים בעקבי סטילטו.

בחברה טובה

עם זאת, זה היה רק הפרולוג.

הטרגדיה של דייט הסילבסטר רק החלה.

לאחר נסיעה די שקטה הגענו לפיצה בר שכונתי סמוך לביתו של ניר.

המקום היה מקושט לכבוד השנה החדשה ועמוס בחבר'ה צעירים שאכלו, רקדו ודיברו.

כשהתחלנו ללכת לכיוון הבר ניר סיפר לי שזה הבר הקבוע שהוא מבלה בו עם חבריו, הוא רק שכח לציין שהם גם יהיו שם - הערב.

לפני ששמתי לב הובלתי לשולחן עמוס בגמע'ה של ניר - חבריו ובנות זוגם - שבירכו אותי בחום. אני מודה שהייתי מבולבלת.

בראשי דמיינתי דייט ראשון סטנדרטי, רומנטי, אחד על אחת, יושבים על הבר, שותים, מכירים, מפלרטטים והנה פתאום קפצתי לדייט חמישי - לשלב שאני מכירה את החבר'ה -

רק שלהם לא היה מושג מי אני ומה אני עושה שם.

מאחר ואיני בנאדם מרובע או סוציופט, זרמתי עם הסיטואציה -

זרקתי את ספר חוקי הדייטים מאחורי גבי והתחלתי בסמול טולקס עם החבורה.

אך ככל שנהייתי חברותית יותר, ניר נעשה יותר שקט ומופנם.

הוא לא ניסה לתקשר איתי או להיכנס לשיחה, לא יזם מגע ולא לקח אותי הצידה.

תוך כדי תהיתי אם אני כל כך מאיימת שהוא היה זקוק לתמיכה של כל חבריו שיחזיקו לו את היד, בזמן שהוא לא מתחיל איתי.

-המשך בפרק ג'-