מי פנוי ברוטשילד, פרק 4 | עלילות מובי דיק - חלק ב

מחיר הטיזינג?

באמת ראיתי את מה שחשבתי שראיתי עכשיו?

שפשפתי את עיניי והיססתי לפני שפתחתי שוב את הנייד, רק כדי לוודא שלא דמיינתי.

זה קרה בשבריר שנייה וכששבתי לוואטסאפ התמונה כבר נמחקה.

"איכס" התעוותתי כמי שעומדת להקיא והרחקתי את המכשיר האהוב שלי ממני - הנייד שלי חולל!

לאחר הגועל הראשוני והשוק באה האשמה.

איכשהו חשתי שזו אשמתי שהבחור שלח לי תמונה כזו אינטימית שלו.

נכון אני התגריתי בו, העליתי את הנושא בצחוק - אבל נשבעת שלא העליתי על דעתי שהוא אשכרה ישלח.

"הנה הגליל לא נכנס" כתב אופק בגאווה לא מבוטלת, לאחר שמחק את התמונה.

"אוקיי וואו, יש לך אומץ" ניסיתי לעכל - לא בטוחה איך לנהוג בסיטואציה.

"אבל מודה שלא באמת חשבתי שתשלח".

נו בסדר" צחק "אולי חשבת שתיאוריית הגליל שקרית" ניסה לשוות למעשיו נופך מדעי.

"אם לומר את האמת הייתי בהלם ונבוכה מדי מכדי להסתכל" הודיתי בביישנות. "רוצה הצצה נוספת?" הוא שאל, בטוח שאני רק מתגרה בו עוד.

"לא" ציחקקתי בעצבנות והוספתי "אני מרגישה קצת אשמה שעשית את זה. אני בחורה עדינה סך הכל, אולי קצת טיזרית אבל די לימדת אותי לקח" כתבתי בעוד עליתי לאוטובוס, עדיין קצת המומה.

"הנה" הוא שלח את התמונה שנית "שוב אותו הלקח".

ז' בעין

כמעט נחנקתי.

הייתי באוטובוס מלא אנשים סביבי, אם רק היה להם מושג מה הופיע לי בנייד - ודאי היו חושבים אותי לסוטה.

"תמחק, תמחק" התחננתי בלחץ "אני באוטובוס".

"טוב" הוא הסכים ומחק "תגידי לי שאת יורדת, אני אשלח שוב".

בנקודה הזו האשמה שחשתי החלה להתפוגג.

אולי פעם ראשונה יכולתי להאשים את עצמי, אבל בפעם השנייה והשלישית שהוא מציע לי זו עדיין אני?

"ככה אתה שולח תמונות בולבולים לבחורה שאתה לא מכיר?" הטחתי בו בתוכחה מזויפת.

"אתה עוד לא יודע אם אני לא ליידי בוי, או פדופיל! אל תלך שולל אחר בחורות טיזריות" הזהרתי.

"הייתי חייב להוכיח טענה" הוא התעקש והוסיף "יא טיזרית שכמוך".

"אין דבר שיותר הורס כייף לטיזרים מאשר שאשכרה עושים את מה שהם אומרים" הודיתי באי חשק, קולטת פתאום את האירוניה שבדבר.

"אל תדאגי" רשם "הוא לא נעלב".

"עדיין קצת בהלם" השבתי ונעלמתי.

מסקנות

גאווה ודעה קדומה

האמת שאני מוכרחה להודות שאחרי טבילת האש הראשונה, העניין התחיל לשעשע אותי במידה לא מבוטלת.

הרגשתי כמו ג'ין גודול של הטינדר - חוקרת הרגלי השימפנזים בג'ונגל האפליקציות המרתק.

כך למשל גיליתי שכל בחור מהשכונה, שבטוח שיש לו קצת יותר מהממוצע - מת לנופף בנכסיו כאילו יש לו מינימום מובי דיק בין הרגליים.

גברים אלה שבויים בקונספציה שברגע שהבחורה המסכנה תזכה לשזוף עיניה בחדק "המרשים", שהם בעליו הגאים - ישר היא תיפול שדודה לרגליהם, מעולפת מהמזל שנפל בחלקה.

זה ריקוד החיזור הפוסט מודרני - להרשים בחורה בקריירה מוצלחת, יחס אדיב, כסף או מעמד זה פסה. לעומת זאת, לשלוח תמונה של איבר פחוס ולא פוטוגני - זה הדיבור.

מר 21 סנטימטרים

אופק אולי היה הראשון אבל בטח לא האחרון.

למרות שמעולם לא ביקשתי תמונה, היו לא מעט גברים שממש התחננו לנדב לי אחת.

משל היו ירקנים הששים להציג לראווה את מרכולתם ואני הגברת הבוחנת את הסחורה, את גודל וטיב המלפפון.

מאז אופק וגליל הקסם היה עוד את מר "21 סנטימטרים" (עאלק) שבמשך ימים שלמים רק חזר וביקש שאאפשר לו לשלוח לי דיוקן ריאליסטי של אזור חלציו. לא סייעו סירוביי העיקשים והעובדה שהסברתי לו ואפילו בסבלנות שזה לא סקסי בעיניי.

מלבדו היה עוד את רוני ששלח לי, בחושבו שמדובר בלא פחות ממתנה מושקעת וכדי "שלא אשכח אותו" לדבריו.

היו עוד.

קוק-ספירציה

האירוניה היא שבניגוד למה שגברים חושבים ולמטרתם להשוויץ בפרופרטי - אי אפשר באמת להעריך גודל בתמונה.

יותר מכך, אם מטרת הדיק פיק היא לפתות את האישה, הרי שעם רובינו זה לא עובד ואפילו להיפך.

מלבד העניין שלא יזיק לגברים לא לחשוף את הכל על ההתחלה, לרסן את החרמנות שלהם ולהשאיר טיפה מיסתורין - אין ספק שזה הסלפי המכוער מכולם.

אחרת מדוע גברים שרוצים להעליב חבר אומרים לו: אתה נראה כמו זין?! - מבינים זו לא מחמאה.

אגב, זה שהוא גדול לא עושה אותו נאה יותר.

ואם כבר בפיתוי עסקינן - הרי שבעיניי תמונה של שרירי גב משורגים, סיקס פאק או כתפיים חסונות עושה את העבודה פי מאה.

מודה שבתחילה לא הצלחתי להבין למה גברים מסרבים להפנים זאת ואז זה היכה בי - בשביל גוף מרשים גבר חייב לעבוד קשה בחדר כושר. לעומת זאת, כדי להראות 21 סנטימטר (כביכול) כל מה שהוא צריך לעשות זה להפשיל את המכנס.

הדיק פיק בא כפתרון המושלם לגבר העצלן - משהו שיוכל לעשות בין סשנים של אקס בוקס לבין שתיית בירה וגרבוץ מול הטלוויזיה, בלי צורך להרים את הישבן מהספה.

קצת בדומה לטינדר, שייתר את מאמציו המיוזעים של הגבר להתחיל עם אישה בעולם האמיתי - מחוץ לנייד.

No pain, no gain

כמובן שאחרי הדיק פיק תמיד באה ההצעה הבלתי נמנעת למפגש איבר מול פנים.

לפיכך, כשציינתי בזמנו בפני אופק שהתמונה אינה ממחישה את עניין הגודל שהוא ניסה להוכיח, הוא הציע להיפגש ועוד הגדיל לעשות וכתב "אני מבין שאת צריכה אותו בין הידיים".

מיותר לציין שזו הייתה סופה של השיחה המרנינה.

נכון, לא כל הגברים נוהגים לשלוח דיק פיקס.

יש כאלה שאפילו מופתעים ונגעלים, כשאני מספרת להם על התופעה.

גם הם - כמונו - לא היו רוצים שזין יציץ עליהם ממסך הנייד.

אבל העובדה שהתופעה נמשכת מעידה שלמוצר יש דרישה.

ואיני יכולה שלא לתהות - מי אתן אותן נשים שמוצאות בזה דבר מושך?

מה אני מפספסת פה?

האם אלו נוצות הטווס של הגבר הפוסט מודרני או בגדי המלך החדשים?

עם זאת, בהנחה שאתן לא הרוב..

אסיים בקריאה נרגשת לכל אותם הגברים חובבי הצילום - אנא סורו לחדר הכושר הקרוב לביתכם ויפה שעה אחת קודם - כי עדיפות השש (קוביות בבטן) על (האיבר) האחד.