מי פנוי ברוטשילד, פרק 12| פיתה עם שוקולד - חלק א

מיומנו של בוגד

בתולדות ימי הבגידות והרומנים האסורים ישנו מקום של כבוד (די מפוקפק) לאימרה המפורסמת של אייל גולן, לפיה "גם גבר שאוכל כל יום סטייק אנטריקוט - צריך מדי פעם פרוסה עם שוקולד".

המטאפורה ההו- כה- ציורית הזו באה להמחיש את דילמת האסיר (תרתי משמע) של התימני חובב הקטינות.

שכן בעיני הזמר המזרחי רודף השמלות, מלכת יופי אחת בבית זה ממש לא מספיק, בייחוד שניתן לגוון במעריצות קלולס בנות 16 עם אופי נוזלי ושכל חצי אפוי.

העובדה כי היגיון זה אילץ אותו לבגוד מדי פעם בפעם באשתו דאז (גרושתו שתחיה), ככה בקטנה, הייתה לדידו לא יותר ממטרד זניח.

כי מבחינת גולן- גבר אינו יותר מחבית בלי תחתית, יצור חלש אופי, רעבתן ובעל עיניים גדולות.

לכן גם אם כל ערב יקבל אותו גבר אומצה עסיסית, ברגע שיזרקו לעברו פיתה עם שוקולד - ויודגש לא קרואסון נוטלה אלא לחם עבש עם שוקולד השחר!! -

הוא פשוט לא יעמוד בפיתוי.

ברית עולם

בניגוד גמור לגרסת הגבר על פי גולן - אני, במשך רוב שנות חיי,

הייתי חסודה כבת אולפנה,

נאמנה ככלב רועים וישרה כסרגל.

מעולם לא בגדתי בבני הזוג שלי לאורך השנים - לא כשטיילתי חודש לבד במזרח בין גרמנים חתיכים, ישראלים חרמנים וליידי בויס (טוב נו, רק עם הראשונים באמת היה מאתגר) ולא כשהתחילו איתי גברברים משכילים עם אופק הכנסה מרשים במסדרונות האוניברסיטה ובספרייתה.

יתרה מזאת, הגיגים דוחים כשל גולן זעזעו את אמות סיפיי, כי בעיניי קשר היה דבר קדוש. קשר כשמו כן הוא - היה אמור להיות עמיד וחזק כחוסם עורקים רוסי ולא רופף ומסכן כאזני ארנב שליפף ילד בן 3, שרק למד לקשור שרוכים.

פעם, בימים שבהם בגידה הייתה מילה גסה ו- "אופן ריליישונשיפ" עוד לא נחלם כטרנד שייכתב עליו באף מגזין - קשר היה קשר והבחירה בו הייתה כהצהרה חד משמעית על היותך "אוף דה מרקט". זו הייתה חתימת ויתור מוחלטת על חיי הרווקות, על כל האכזבות המרות וימי הבדידות הקרים, אך גם על כל הפיתויים, ההרפתקאות והריגושים.

למה עשו זאת? כי אנשים פעלו מתוך הבנה שנפלה עליהם מציאה ומציאות יש לחטוף לפני שאחרים יעשו זאת לפניך.

אז נכון שאין זה נדיר שכשאדם ניצב בפני עסקה רצינית, לעיתים יקבל קצת רגליים קרות ומחשבות שניות. אולם זה האישיו - כל בחירה היא קפיצת אמונה - גם קניית ספה לסלון, גם החלטה על קריירה וקל וחומר בחירה בבן זוג.

לכן תמיד דרוש שכנוע עצמי קטן שזהו הדיל הטוב ביותר שיכולנו להשיג, המדויק ביותר עבורנו. שגם אם אותה אישה אינה נערת הפוסטר אותה תלית על הקיר בחדר נעוריך, כשהיית בן 15 רווי הורמונים - אתה בר מזל, כי זו האישה אותה חיפשת, המכסה לסיר שלך. ומאותו הרגע אין פזילות לימין או לשמאל, אין אפליקציות ואין מעידות "חד פעמיות". כי בקשר אין דבר חשוב, עדין ושביר יותר - מאמון בין בני זוג.

האבינג סייד דאט - לא רק שהייתי בטוחה שאין סיכוי שאבגוד, אלא גם האמנתי שלעולם לא אתן יד לבגידה באישה אחרת. עם זאת, העובדה כי מרד הנעורים שלי דפק איחור אופנתי של עשרים שנה גרמה לכמה הפתעות ותופעות לוואי בלתי צפויות, כגון הופעתן של ספקות לגבי מה שחשבתי שלעולם לא אפקפק בחשיבותו.

לפעמים הן הפציעו בדמות תהיות פילוסופיות לא מזיקות, אך במקרים יותר חמורים מצאתי את עצמי מרחק יריקה מרמיסת ערכיי אל דרך שממנה אין חזור. הפרק אספר לכן על הפעם שבה כמעט אני הייתי - הפיתה עם השוקולד.

מה שקורה באילת, נשאר באילת

אך לפני כן אתחיל בסיפור שקרה כשנה לפני המקרה המדובר.

היה זה ערב אוקטובר חמים, בעיר הדרומית אילת.

הבר אליו יצאתי, שניגן מוסיקה חיה, היה עמוס מבלים ושמח ואני הייתי חסרת מנוחה ונרגשת - הרגשתי חיה מתמיד.

לא ממזמן שבתי מטיול מושלם במקסיקו וקובה ותחושת האופוריה שזרמה בורידיי מאז, טרם שככה. הרגליים שהתרגלו לרקוד כל לילה עד אור הבוקר עוד עיקצצו ובערו והלב תר אחר הרפתקאות ללא הרף.

כמה קל היה להתחיל שם עם כל בחור בו חשקתי, כל מה שהייתי צריכה זה להביט בו ולחייך. הגילוי הזה הימם אותי בפשטותו וביעילותו ותהיתי האם מה שעבד בחו"ל יעבוד גם בארץ.

לכן, בעודי עומדת במרכז הבר וסורקת את המבלים, אחד אחד, כקרן לייזר - החלטתי שזה מקום לא רע להתחיל בו את ניסוי הכלים הקטן שלי - לבחון האם לא סר חינו של הקסם שלי ממרכז אמריקה או האם הכישוף הוא כמו האוכל בפריזר של סבתא - פג תוקף.

מבין ועדי העובדים הרועשים, התיירים השיכורים, המקומיים המוזרים וחינגת הגרושים-גרושות, איתרתי כמה גברים צעירים שסומנו כאופציה. אולם היה זה הסקס אפיל של חברי הלהקה שניגנה, שמשך אותי כבמטה קסם להתקרב דווקא אליהם.

בלהקה היו חברים ארבעה מוסיקאים אנגלים - זמר היפסטר טיפה אנטיפט, מתופף שנראה כמו איש המערות ושני גיטריסטים חמודים, שאמנם לא היו חתיכי על - אבל הגיטרה, המבטא הבריטי ווייב הרוקנרול בהחלט שידרגו את מעמדם מעבר לסטנדרט.

מבין שני הגיטריסטים שמתי עין על הימני - בחור רזה עם זרועות שריריות, שיער חום עד הכתפיים, גומות חן ומבט שובב. על מנת למשוך את תשומת ליבו התקרבתי לשפת הבמה, רקדתי ו"עשיתי" לו עיניים. אולם, להפתעתי הרבה דווקא הגיטריסט השני, שהזכיר לי מעט את אד שירן בגרסתו הנאה, היה זה שהתחיל להראות סימנים של עניין. הוא רכן אליי וביקש שאפרוט על מיתרי החשמלית שלו באמצע ההופעה והציץ לכיווני בחיוך מדי פעם.

כשהלהקה יצאה להפסקה הוא תפס אותי והזמין אותי להצטרף אליהם לשולחן שלהם בחוץ. בחוץ ישב גם טים הגיטריסט שסומן על ידי בהתחלה, אך היות וטים פתאום נראה לי טיפה נשי או גיי וביני לבין ברנדון הגיטריסט השני - החל פלרטוט פרוע ועוקצני שאי אפשר היה להתעלם ממנו - החלטתי לזרום עם אד שירן הבלונדיני.

נשבע לך לא בוגד

בחצות הליל טיילנו לאט על החוף תחת אור ירח. ברנדון לא חסך במחמאות, אחז בידי ואמר לי שוב ושוב כמה יפה ומושכת אני בעיניו במבטא הבריטיש ההורס הזה - שהיה גורם לי לבייץ, גם לו רק היה מבקש ממני להדליק את הקומקום לאפטר-נון טי.

וכך בתור סאקרית גדולה של מחמאות הפתיון נבלע היטב, ועוד בטרם הבנתי שנתפסתי בחכתו - הוא כבר תיכנן לעשות ממני סעודת פיש אנד צ'יפס כמיטב המסורת הבריטית.

הייתי מוקסמת, אפופה, אך ברגע אחד של פיקחות או אינטואיציה נשית - איני יודעת אפילו מדוע ומאיפה זה בא לי - הישרתי מבט עמוק לתוך עיניו ושאלתי: "תגיד, בק הום אין אינגלנד - יש לך גירלפרנד?"

"מה?! ברור שלא!" פלט ברנדון בזעזוע וישר העמיד פני נעלב, מתנהג כאילו זה מגוחך שבכלל שאלתי. התרציתי והנחתי לנושא, התמסרתי למה שרצה להעניק לי, לרגעים האלה שבהם חייתי את רווקותי במלוא עוצמתה.

הלילה ההוא היה מלא תשוקה ואינטימיות שלא הרגשתי כבר זמן רב. בין כל הסטוצים הקרים, המהירים, נטולי הרגש שכחתי מה זה כשגבר רוצה לענג אותך, שחשוב לו שלך יהיה טוב, שהוא לא שם את טובתו האישית והנאתו לפניך. עזבתי לפנות בוקר, נשקתי לו, נתתי לו את פרטיי וביקשתי שישמור על קשר ויכתוב לי למחרת.

הוא נטל את הפתק מידי בהיסח הדעת, מילמל משהו והיה נראה מבולבל ונבוך. באותו הרגע הנורה האדומה הפנימית שלי נדלקה בהבהוב ראשוני קלוש. כיווצתי את עיניי לעברו, אך כל שראיתי היה יצור מדדה ועייף. לכן פטרתי את החשדנות שלי כלאחר יד והתעלמתי מכל איתות נוסף.

מילה של ג'נטלמן

למחרת הוא לא חיפש אותי, לא בפייסבוק ולא באינסטגרם - הבנאדם התפוגג. לא הבנתי למה. אולי הוא איבד את הפתק? חשבתי לעצמי בתמימות אין קץ. בסוף, איתרתי אותו בדרך לא דרך. בעידן הגוגל אין צורך בפירורי הלחם של עמי ותמי, כדי למצוא מישהו שהלך לאיבוד - כל שדרוש זה פרט מזהה אחד (במקרה הזה שם הבר בו ניגן) ומשם הדרך קצרה.

"היי ברנדון" כתבתי לו באינסטגרם בשעת ערב "היה לי ממש כייף איתך אמש. רק חייבת להודות שטיפה הופתעתי שלא חיפשת אותי עדיין..".

"היי תום, גם לי מאוד.." ענה ברנדון מיד "רק האמת היא שאני די מתראה עם מישהי באנגליה כרגע. בגלל זה אני ואת לא נוכל להיות חברים כאן.. אבל תודה על לילה מטורף." כך הטיל פצצה בנונשלנטיות בריטית "נו ביג דיל" טיפוסית.

הייתי בהלם, ניסיתי לעכל את מה שכתב אבל זה הרגיש כמו לקבל בוקס בבטן. למרות שבילינו רק לילה אחד, איכשהו הוא גרם לי להרגיש מיוחדת. לכן זה פגע בי להבין שכל מה שהייתי עבורו זה הרפתקאה מחוץ לקשר, גרופי תמימה שזרמה עם הבלוף שלו והלכה שולל אחר הצ'ארם האנגלי החצוף.

חשיבותה של כנות

"אבל אמרת לי שאתה רווק!" הטחתי בפניו "למה לא יכולת להיות כנה איתי על ההתחלה?"

"אני מצטער" השיב "אני מרגיש נורא".

"אתה צריך להרגיש נורא" המשכתי בכעס "גם אני מרגישה ככה! בחיים לא הייתי בוחרת להיות האישה השנייה לו ידעתי! שלא לדבר על זה שגרמת לי להרגיש נבוכה וטיפשית כששאלתי אותך אם אתה תפוס" כך רתחתי והדם בעבע בעורקיי.

"לא מאמינה שחשבתי ללכת היום להיפרד ממך לפני שאני עוזבת.. איך הייתי כזו תמימה?!" הלקיתי את עצמי מולו, תוך ניסיון לעשות לו את הרגשי של הלייף.

זעמתי עליו ששיקר לי במצח נחושה בפנים, שלא נתן לי את זכות הבחירה להחליט אם אני רוצה להיות עם גבר תפוס. חשתי עצובה ומנוצלת.

"את לא תמימה" מיהר לומר "את נהדרת ואת צודקת" התנצל שוב ושוב "אני 100 אחוז אידיוט, אנא סלחי לי" התחנן.

"תבין" הסברתי בעצב "אתמול יכולתי לבחור להיות עם טים או עם עשרה גברים אחרים לו הייתי רוצה, אבל בחרתי בך. כשאני מאפשרת למישהו להיות איתי, המעט שאני מבקשת זה כבוד והכרה. שלא יסתיר את קיומי, שתהיה לנו האופציה לשמור על קשר מינימילי בעתיד לו נרצה, גם אם לא ניפגש יותר לעולם. מאוד כואב לי לדעת שזה לא הדדי".

"אני מבין לגמרי" ענה ברנדון "אני לא מצטער שהכרתי אותך. גרמת לי להבין שאני חייב לעשות שינויים בחיי כשאשוב הביתה, כי אני לא מאושר. אהיה פה באוקטובר הבא. אם תהי בסביבה ותסכימי אשמח מאוד להזמין אותך לארוחת ערב, להתנצל שהייתי דביל מושלם ושוב אני מצטער".

באותו רגע רק רציתי לדחוף את ההצעה שלו למקום בו השמש לא זורחת ואין כוונתי ללונדון הגשומה והאפורה. ידעתי שזה בולשיט שנועד למרק את מצפונו, אם כי אודה ששמחתי שנותרה לו טיפת דיגניטי להתמודד עם הטענות שהעליתי ולא פשוט להיעלם ולהתעלם.

בתכלס, לא היה לי אכפת לי אם לפניי היו לברנדון בחורות ואם יהיו לו אחריי, אך לדעת שהונה אותי ועוד רצה להסתיר אותי מחברה שלו לאחר מעשה - נתן לכל הלילה שלנו תחושה כאילו היה דבר אסור ואני שותפה לדבר עבירה. הבטן התהפכה לי עוד שעות רבות לאחר מכן.

על כן, מאז אותו מקרה בי נשבעתי שלעולם לא אבחר להכניס את עצמי למצב כזה במודע.

אולם, החלטות לחוד ומציאות לחוד. אחרי הכל למציאות הרגל מגונה להעמיד במבחן כל נדר וכל שבועה.

-המשך בחלק ב -